זיכרון

    Would you like to know what’s going on in the Tournament 2017 Finals?
    Keep yourself updated by reading "The Corner"!

    • זיכרון

      הוא נופל. הוא מרגיש את גופו צובר תאוצה בעודו צולל בתהום אינסופית. חושך אופף את הכל. הוא מביט מעלה ובוחן את האור החודר מלועו של הבור העצום. קרני האור טובלות בעפר המפוזר באוויר ומרכיבות תמונה נוגה.

      הוא ניגש אל שולחן הכתיבה הסדוק, מושך את אחת המגרות ושולף מחברת אפורה ועט דיו ישן. ידו המוכשרת היא זו הכותבת ומשרבטת את המילים על פני הדפים הלבנים, שמתמלאים במריחות דיו בלתי מסודרות. לבסוף הוא מסיים בתנועה מנצחת ובוחן בקפדנות את היצירה. עיניו הבורקות מסמנות מרוצות תחת גבותיו העבות. עת לישון, חושב לעצמו.

      הוא מתעורר ומביט מטה אל התחתית. הדרך עוד ארוכה - מהרהר, והוא עודו נופל. הוא מסתכל לצדדיו לסירוגין, כותלי התהום מצמצמים מרחק. הוא פורש זרועותיו וקצות האצבעות בקושי רב חשים בקירות הדוקרניים. החיכוך מותיר כוויות ופוצע אותו.

      הוא חוזר אל שולחן הכתיבה פעם נוספת, סימנים בגווני אדום־בורדו בכל מקום. העטים והמחברת גם הם מוכתמים, וריח מתכתי עדין עוטף את החדר. הוא פותח את המחברת האפורה על הדף האחרון וכותב מילה אחת. הוא שוקע בין הסדינים ונרדם על הכר הצונן.

      מתעורר. עתה הוא נמצא כה עמוק עד כי כבר כמעט ולא ניתן לראות את האור הבוקע מלמעלה, והאפלה גוברת לאיטה. גופו מתרגל לנפילה והוא מפסיק לחוש בדמו המתנקז מעלה כמאיים להתפרץ מראשו. כעת כשהחשיכה כבר מוחלטת - הוא תוהה אם הוא בכלל קיים, והוא לעולם צולל ונופל. מילה אחת נכתבה פעם במחברת אפורה: זיכרון, והכל עולה מתהום הנשייה.