כך נפלו גיבורים

    Would you like to know what’s going on in the Tournament 2017 Finals?
    Keep yourself updated by reading "The Corner"!

    • כך נפלו גיבורים

      New



      ____________________________

      כך נפלו גיבורים

      נכתב עבור האירוע - חוזרים לגדולה.

      ____________________________

      חץ מפלח את ליבו ואחריו מגיעים רבים נוספים, חיוך נסוך על פניו אך עיניו כבר לא רואות ואוזניו כבר לא שומעות. תחילה הביטו בגופתו הברברים, מבינים כי גיבור אמיץ נפל כעת. הם התאספו כולם במעגל והרכינו את ראשם אולם אין להם זמן רב לבזבז. מיד רצו הם לדרכם בוזזים משאבים ומשמידים מבנים. רק נער אחד אמיץ הביט מטה על הגיבור המת, דמעות בעיניו. שעה תמימה עמד כך בעוד בני עמו עסוקים בעניניהם ותאוות הדם בוערת בעורקיהם. לבסוף הגיע אביו, נעמד לצידו והניח יד כבדה על כתפו.



      "באומץ רב הוא נלחם. הוא זכה לתהילה לה היה ראוי. למד ממנו את דרך הלוחם! מכוון שיום יגיע וייתכן כי תצטרך לעמוד במבחן דומה. זכור אז קורבן הגיבור האמיץ הזה, בני."

      "אבל הוא מת לשווא. קורבנו לא הביא כל תועלת לכפר. לא היו חיילים נוספים ורק הוא נשאר. אם היה בורח, מותו היה יכול להימנע."

      "לא ולא! יום יגיע ותלמד כי אין דבר חשוב מנאמנות. התהנגותו הייתה אצילית ומותו כשל גיבור אמיתי!"

      הוא מחה אז את דמעותיו של בנו ובהינף חרב כרת את ראש הגיבור. הנער הזדעק אולם האב פנה לדרכו, מגחך. הנער הביט מטה אל גופת הגיבור ולקח את קסדתו המגועלת בדם. אביו הביט בו בגאווה ושאר השבט מחא כפיים אולם ליבו של הנער נחמץ. מבפנים הוא הרגיש מת כמו הגיבור.

      "יפה מאוד בני! אני רואה שלמדת את דרך שבטנו!"

      הנער לא השיב. בחיוכו הסתיר יותר משאביו חשב.

      - - -

      שנים רבות חלפו מאז והכפר שגשג ונהפך לעיר גדולה. טרובדורים רבים זימרו את סיפורה ומלכים רבים נפלו תחת צבאה. אולם את מרבית תהילתה השיג מלכה הישר והאמיץ שהביא אותה לגדולה. חייליה היו הטובים ביותר ברחבי תבל וסוחריה נודעו באיכות ובכמות סחורתם. שמה נודע לכל ונהגה בפי כל הכפריים באזור, שארנאת' גור שמה ושם מלכה היה סונאת.

      אולם יום הגיע וממלכה גדולה נוספת החלה מקנאה ובזה לשארנאת'. מנהיגה הביט בממלכתו של סונאת בזעם ויגון. מיד החל בתככים ובתוכניות להפלת העיר אותה כה תיאב. חייליו אמנם לא היו חזקים במיוחד וסוחריו לא היו יוצאי דופן באיכותם, אולם הכמויות נטו לטובתו: חייליו היו רבים ומשאבים היו לו בשפע. היה זהו מלך שפל ותאב כוח, אשר כינו אותו בשם הביזון חד העין בשל גופו האדיר ועינו האחת.

      - - -

      שנה חלפה והנה החל האביב להראות מיופיו: השדות פרחו, הציפורים ציצו ומספוא רב צמח. דגלה של שארנאת' התנוסס בגאון מעל למגוריו המלכותיים של סונאת ולא היה כפר שלא הכיר בגדולתה של העיר. אולם הביזון חד העין היה אכזרי כתמיד ומאחר שלא ביצע בזיזות רבות במהלך החורף החלה בוערת בו להבה יוקדת להפלת שארנאת' ומלכה הארור. הוא לא חשב על דבר מלבד ראשו של סונאת וכל זמנו הוקדש לסיום התוכניות שהתחיל לפני שנה. חייליו היו מוכנים ומפקדיו משועממים. הם רצו ריגושים אחר החורף הקר והרעב למלחמה ניכר בעיניהם.


      בוקר אחד, בעוד תושביה של שארנאת' גור עסקו במטלותיהם היומיות, נשמעה קרן מלחמה מכל צריחי חומת העיר. החיילים גויסו מייד וכל התושבים הסתגרו בבתיהם. ענן אפל וקודר חנק את תושבי העיר בחרדתם וליבו של סונאת כאב גם הוא. הוא שיער שיהיה זה יריבו הביזון אולם לא חזה את גודל צבאו. והנה הגיעו שליחיו ובפיהם הודעה: "מלכנו ביקש שתפגוש אותו במשכנו לקרב התהילה של שבטנו. הוא יערך באוהלו ורק מפקדיו יהיו נוכחים. אם תסרב נמית כלון על עירך ונשרוף אותה עד היסוד. החלט עד השקיעה אך דע שאם תסרב להופיע לאחר מכן נתקוף מיד ללא רחם."


      סונאת קיבל את ההצעה ביודעו שייתכן כי זו מלכודת. נפשו סירבה לאפשר לחייליו למות ולתושביו לסבול. הוא ניגש אז לעבר משכנו של הביזון, מלווה בשליחיו. המחנה היה גדול אף יותר ממה שדיווחו לו מרגליו אולם הדבר לא הטריד אותו כלל. הוא ניגש מיד לאוהל של הביזון (אשר היה הגדול ביותר) והסיט את יריעות העור שלו לצדדים. הביזון עמד מולו, ידיו שלובות על חזהו האדיר וחרבו חגורה למותניו. מפקדיו לא נכחו באוהל אולם נער אחד ניצב מאחור, מבטו מושפל ועיניו עצובות.


      "ברוך בואך, סונאת! כבר חשבתי שלא אזכה לראותך בחיים."

      "לא ידידי, אני הוא זה שחשבתי אותך למת. שכן אם הכרזת מלחמה על ממלכתי סופך קרוב משחשבת".

      "אם אתה כה חזק ואדיר – תרשה לי להזמין אותך לקרב התהילה! עד המוות ללא נשק. האם תסכים?"


      סונאת הנהן בראשו והשליך את חרבו ארצה. הביזון עקב אחריו וכך הם ניצבו שפופים קלות. חזהו של הביזון היה רחב כחבית אולם סונאת היה קליל בהרבה. הנער שרק בפיו ומיד החלו השניים נאבקים. הביזון חבט בחזקה בלסתו של סונאת אשר נזרק לאחור. דם זלג מפיו ושן אחת נשברה אולם הוא לא איבד כל תקווה מכוחו האדיר של הביזון. סונאת התקדם בזהירות ובעודו רואה את יריבו מסתער צלל מתחת לאגרופו והכה בחזקה רבה בסנטרו של הביזון, בעט בבטנו ומיד לאחר מכן דילג לאחור. הביזון התעצבן אולם נזק רב לא נגרם. סונאת תקף בסדרת חבטות מוצלחות אך הביזון הגיב בבעיטה מכוונת היטב. ושוב סונאת נזרק לאחור אך כעת הוא החל מרגיש את פציעותיו. הביזון הסתער עליו והחל מנחית מהלומות אכזריות לעבר יריבו חסר הישע. סונאת התגונן ככל יכולתו אולם הוא ידע שזמנו קצר.


      הביזון הפסיק את התקפתו והזדקף למלוא קומתו. הוא ירק לעבר סונאת והחל מקלל אותו. הוא הביט לעבר בנו שישב מאחור אולם לא ראה אותו. הוא החל מביט לצדדים עד שעיניו נפלו על בנו, מסתתר בפינת האוהל. זעם ניצת בעיניו וידו נשלחה לעבר חרבו שנחה על הקרקע הוא שלף אותה מהנדן והחל מתקדם לעבר בנו אולם לפתע הרגיש דבר מה באזור החזה. הוא לא עצר והתקדם צעד אחד נוסף. כאב אז פילח את ליבו. הוא הביט מטה וראה פגיון שחור מזדקר מחזהו. הוא עקר אותו והביט בלהב בעיניים מזוגגות : היה זה הפגיון שהעניק לבנו! בוגד מסריח שכמותו! כעת הוא יחסל את הפרחח הקטן. אולם רגליו סירבו לזוז וגופו נעשה כבד. חשכה אפפה אותו בעודו נופל.


      "הפגיון היה מורעל". אמר הנער והצביע לעבר גופת אביו. סונאת התיישב בכאב רב והביט בנער. "אם כך, אז רצחת את אביך כעת. לא כן?". הנער הנהן בקדרות. "הוא היה אכזר וערמומי. הוא התעלל בתושבי העיר שלנו ובמקום פועלים הוא החזיק בעבדים. עשיתי מעשה חסד לעמי אם כי מפקדיו בוודאי לא יאהבו זאת"."ייתכן" השיב סונאת."אבל אני אוכל לדבר איתם. אולי הם יסכימו לעבור לכוחותי כעת שמלכם מת. עשית מעשה טוב מאוד היום. כיצד אוכל להודות לך?" שאל סונאת וקולו נשבר. "לא תוכל. אני חב את עקורונותי לגיבור שראיתי באחת מבזיזותיו של אבי. הוא נרצח באכזריות על ידי אנשיו של אבי אבל מהבזיזה הזו למדתי דבר מה חשוב מאוד. יותר חשוב מכוח ושליטה, מיכולות ומנאמנות. למדתי מהי אהבה."



      The post was edited 2 times, last by JackReacher ().